השיביני
נשמתי
כך
פעם ביקשתיך
אשר
בחום מלובן אל תוך תוכך יצקתי
אשר
בצוואת מותי החי בלחש הורשתיך
ועל
ידי שאת הירושה ביטלתי
מותי
ביקשתי לבטל
ייחלתי
אז למצוא שלוות ימים כקדם
אך
רכושך זה שירשת, איני יכול לעקל
וכאשר
ליבי געגועים רוחש
כשלתי,
כך נדמה
לו
למקומה האבדה השבתי, אז רגעתי
עדות
לכשלוני היא היוותרני כסומא
אך
נפש חי לא לחוקים כתובים תחרוד
לא
להשיב עצמו ליבי יחשוק
כי
אם הוסיף תעות, אבוד
לא
לאסוף, רק לפזר עוד
ואז
להתגעגע, כמו אלייך
שגורלך
בחזה אחד שתי נשמות לנצור
שמרי
נא נשמתי בין כתלייך
כפי
שאף אני את נשמתך אשמור
וכך
נוסיף, עד שישחקו הזמן והמרחק
אותנו,
לא את הנשמות היתרות
וכך,
כעבור שנים ומסעות, רבים וארוכים
יהיו
נפשותינו לכאורה זרות
הנפשות
שבך לנפשות שבי כבר לא ידמו
קולות
הגעגועים - אולי כבר יירדמו
אך
בך אהיה, כפי שהייתי פעם
ובי
תהיי, כפי שאת היום
ונחייך
בהיתקלנו בנו, בן
כילד
שמקיץ עם בוקר, וזוכר חלום
בהקשר המקורי התנוססה מעל השיר ההקדמה: "ולמה אף אחד לא כותב לי שירים, הא?"
נכתב: נובמבר, 2012
עריכה: 2013
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה